Menu
את אגדות הבדידות (שהן, כמשתמע, ליבו של "ספר אגדות הבדידות"), כתבתי לפני למעלה מעשר שנים. הן פשוט זרמו מתוכי בשטף והחליקו חרש אל המגירה, שולחות בי רטט תזכורת מדי כמה שנים. אבל העץ והקרקע עדיין לא הבשילו.כחלק מתהליך ההבשלה התחלתי לנהל רומן עם הקרקע עליה אני חי, היא אדמת הגולן. זה התחיל עם אבני הבזלת ששימשו לי כמושא לאינספור רישומים וציורים ומאוחר יותר גם בפיסול ובטמסקל(סווט לודג').
לפני שנתיים בערך מצאתי את עצמי מורח את בדי הציור בבוץ גולני, דביק ומשובח, מוקסם ממרקמיו ומתהליך ההתייבשות שלו. ה"ניסויים" האלה היו שער לסדרה ארוכה של ציורי אדמה. אפשר לקרוא להם גם ציורי תפילה. ציורים שמחברים בין שמיים לארץ, בין רוח לאדמה.
בעודי ניצב מול הציורים האלה צצו לפתע אגדות הבדידות ממחבואן וחלפו כצמרמורת בחוט השדרה שלי. יכולתי להריח שהזרע זיהה אדמה להיטמן בקרבה…
"…הוא היה אח לעיט במרומים ולאייל אשר ביער. הוא למד את שפת המים והאש. הרוח והצמחים לימדו אותו את הכוחות הנשגבים הטמונים בכל ובו עצמו, אך אות הירח אשר בער במצחו, לא נתן לו מנוח ולא התיר אותו מכבלי האנוש…"
ניתן לרכישה כהדפס בחנות.
אחת לכמה חודשים אני מניח לכל ויוצא עם כלבי למסע רגלי של ארבעה – חמישה ימים בהרים ובנחלי הצפון המיוערים. זה ה"טיפול עשרת אלפים" שאני מעניק לגופי ולנפשי וזה זמן קסם שמאפשר לדברים חדשים ללבלב. באביב האחרון יצאתי לעוד מסע כזה.
בלילה הראשון, בעודי יושב מול האש בלב עלטת היער, החלה נרקמת לנגד עיניי היצירה שעד תום המסע, ארבעה ימים אחר כך, הייתה לספר אגדות הבדידות.(אם בזמן שתקראו את הספר יעלה באפכם ניחוח עשן ובאוזניכם רחש צרצרים ויללת תן, הרי ההסבר). מן היער מיהרתי אל הסטודיו, אל האדמה והצבעים.
"…אמרי לי את, הרואה למרחוק, הצופה אל ימים שיבואו, האם אדע שלום בנפשי? …"
ניתן לרכישה כהדפס בחנות.
"…היה הירח קודר וקר וביקש למצוא נחמה בצלילים, אך מכיוון שצלילים מעולם לא נוגנו בעולמו, והוא לא ידע כיצד לבוראם, פנה אל הנמר, שהיה בורא את עולמו בכל רגע ורגע.."
ניתן לרכישה כהדפס בחנות.
גדלתי בדירה, בבניין, בעיר. קצת מוזר כשחושבים על זה, אבל כבר אז כילד הרגשתי שאני לא במקום הנכון לי. במפגש המוקדם שלי עם חיקה החם והעוטף של אמא טבע חוויתי לראשונה – בית, חיבור, שייכות, אחדות.
עם חלוף הזמן, ובאופן טבעי, צברתי חיכוכים עם סביבתי האנושית ונחשפתי שוב ושוב למעשי ידיו, הגסות לעיתים קרובות, של האדם שכאבו לי בעיקר מול התום והטוהר שזיהיתי בטבע. בליבי ניטעו חשדנות וחוסר אמון. בנעוריי המוקדמים כבר הפכתי את זה לאידיאולוגיה ממש ובמו ידיי בניתי סביבי חומה בצורה, שאת שעריה פתחתי רק לטובת יציאה למסעותיי במרחבי הבר ובמרחבי הנפש, מצויד בצבעים וניירות.
"…קרן שמש ראשונה שלחה לקראתו סנונית של דעת. רגע של חסד הוא זה, צייצה, כל שתבקש יהי…"
ניתן לרכישה כהדפס בחנות.
מעטים הורשו לבקר בממלכתי החתומה. אך קולה החרישי של האהבה שבליבי, שאינה סובלת חומות ומחיצות, החל ללחוש באוזניי ולא נתן לי מנוח. אני ואישיותי הגאה נאחזנו בעיקשות בקרנות המזבח שבניתי, אך הרוח והלב זימנו עבורי רפואה.
מורים ומרפאים רבים, מכל הסוגים והמינים, ניקרו בדרכי לאורך השנים. הם עזרו לי להכיר בטבעי האמיתי והאוהב ולמוסס אט אט את הקירות. הם עזרו לי לעשות שלום בין "הזאב הבודד" ל"זאב האוהב" שבי ולמצוא שוב ושוב את המקומות בהם הדואליות מתמזגת לשלם אחד.
"…תחת כנפי העיט, השלג הוא מראה. מעל גבעות השלג, העיט הוא אור…"
ניתן לרכישה כהדפס בחנות.
"…ירד הירח בשמי הלילה, הלך והתקרב אל מושא תשוקתו, עד אשר נגע במימי הים וידע כי בבבואתו שלו חזה…"
ניתן לרכישה כהדפס בחנות.
"…בקרבי אבן שכולה עצב. מבקש אני להפטר ממשא מכאיב זה…"
ניתן לרכישה כהדפס בחנות.
